חזון העצמות החלשות: על אוסטאופניה, אוסטאופורוזיס ודלדול עצם
מאז שקיבלתי את הגושפנקה שאני לא רק אישה היפוכונדרית אלא אישה שאשכרה מאובחנת כמדולדלת עצם, נתתי דרור לכל הפנטזיות החרדתיות שלי ואני לא מפסיקה לדמיין את עצמי בעוד 20 שנה מאושפזת במסדרון כלשהו וחסרת אונים בעקבות שבר בצוואר הירך. שזה השבר הכי מזוהה עם קשישים וקשישות ומצריך ניתוח מסובך ואחריו שיקום ממושך.
הנתונים מראים שחצי ממקרי שבר צוואר הירך מתרחשים אצל מבוגרים מעל גיל 80, ביחס שכיחות של שלוש לאחד בין נשים וגברים; 2-3 אחוזים מהנפילות של בני ובנות 75 יסתיימו בשבר בצוואר הירך. עד כאן הגיוני. בקרב צעירים שבר כזה הוא נדיר, אבל מגיל 50 ואילך השכיחות שלו מוכפלת בכל חמש שנים! הו האימה.
(Thanks Unsplash)
תכירי: העצם שלך
דמייני כוורת בנויה מחללי אוויר וקירות גרמיים בולטים – מבנה שמצד אחד מעניק חוזק ומצד שני שומר על משקלה הקל. כך נראית העצם שלנו. העצמות הן החלק העיקרי של השלד שלנו והן בנויות מרקמה חיה בעלת כושר התחדשות: חלקו החיצוני של השלד בנוי מעצם צפופה; הוא נוקשה ומשמש למכניקה שלנו. חלקו המרכזי של השלד בנוי מעצם ספוגית; הוא מקליל את המשקל ומיוצרים בו תאי דם ותאי שומן.
העצם נמצאת בתהליך דינמי תמידי של הרס ובנייה. בלי להיכנס למונחים לועזיים שוברי שיניים, בגדול יש תאים שמפרקים את העצם הישנה ותאים שבונים תאי עצם חדשים, ואלה הופכים בבגרותנו ללא פעילים. כלומר – מתישהו תהליך ההריסה משיג את תהליך הבנייה והשלד שלנו מתחיל לאבד יותר עצם ממה שהוא מייצר. החורים הזעירים בעצמות מתחילים לגדול והשכבה החיצונית המוצקה נעשית דקה יותר. המשמעות? העצמות שלנו פחות צפופות ומתקשות לעמוד בפני נפילות. שזה סכנה של ממש כשאנחנו מתחילות לאבד גם את שיווי המשקל שלנו. מה שמחזיר אותנו לסיוט הירך השבורה שלי.
אוסטאו מה?
איבוד של מסת העצם עלול להפוך לאוסטאופניה ולאוסטאופורוזיס. מה ההבדל ביניהם?
אוסטאופניה זה מצב פיזיולוגי המאופיין בצפיפות עצם נמוכה שמובילה להיחלשות העצם, וכתוצאה מכך מעלה את הסיכון לשברים. חלק מהשברים בחוליות עמוד השדרה יכולים להתרחש מבלי שהחולה חש.ה בכאב, ולכן אוסטאופניה בעמוד השדרה יכולה גם להתרחש במשך שנים רבות בגוף בלי אבחנה.
כאשר אובדן העצם מחמיר ההגדרה הופכת לאוסטאופורוזיס, שנחשבת למחלת שלד מדאיגה למדי (Osteo-porosis זה "עצם מחוררת" ביוונית. תיאור ציורי להפליא, כדרכם של היוונים העתיקים). אפשר לומר שאוסטאופניה היא שלב מקדים לאוסטאופורוזיס. ולפחות תמרור אזהרה רציני.
גם גברים וגם נשים יכולים לסבול מאוסטאופניה ואוסטאופורוזיס, אבל בעיקר סובלות מזה נשים מעל גיל 50. הנתונים מראים שכ-40 אחוזים מהנשים הפוסט-מנאפוזיות (כלומר לאחר הפסקת הווסת) יחוו שבר אוסטאופורוטי במהלך חייהן, לעומת כ-25 אחוזים בלבד מהגברים מעל גיל 60 שנה.
למה יש כזה פער? כרגיל, הורמון האסטרוגן אשם בכל.
בין שפע תפקידיו בגוף האישה (פוריות, תפקוד מיני, מצב נפשי, קוגניטיבי ורגשי, בריאות מערכות לב וכלי דם וכו') האסטרוגן תורם גם לבריאות העצמות. נשים יכולות לאבד עד 20 אחוזים מצפיפות העצם שלהן במהלך חמש עד שבע השנים שלאחר גיל המעבר. תוסיפו לזה את העבודה שהעצמות שלנו קטנות ודקות יותר בהשוואה לגברים, כלומר מלכתחילה עם פחות מסת עצם, ותבינו כמה נדפקנו.
אז אישה בפוסט מנופאוזה נמצאת בסיכון גבוה. מי עוד?
אישה בעלת מחזור מאוד לא סדיר, כלומר אינה מבייצת באופן סדיר.
אישה שהוריה או הסבים שלה סבלו מאוסטאופורוזיס, כי הגנטיקה משמעותית פה.
אישה רזה או קטנה במיוחד, כי מראש יש לה פחות מסת עצם.
אישה לבנה, כי הגזע והמוצא האתני רלוונטיים. מחקר מ-2011 מצא ששיעורי השברים הגבוהים ביותר היו בנשים לבנות. נשים שחורות והיספניות נהנו מצפיפות מינרלים גבוהה יותר.
אישה שחסר לה סידן בגוף. כאשר הגוף לא מקבל מספיק סידן הוא ישתמש במה שמאוחסן בעצמות, וכך יחליש אותן. כדי לספוג סידן הגוף זקוק גם לוויטמין D, ובהמשך הפוסט תקראי איך משיגים את שניהם.
אישה שנהנית מעישון ומאלכוהול.
אישה שסובלת ממחלות כגון סוכרת סוג 1, מחלה אוטואימונית כמו דלקת מפרקים שגרונית או מחלות מעי כמו קרוהן וצליאק, שמפחיתות את יכולת הגוף לספוג כראוי חומרים כמו ויטמין D וסידן.
אישה שעברה ניתוח הרזיה.
אישה עם היסטוריה של הפרעות אכילה.
אישה שנוטלת בקביעות תרופות מסוימות שעלולות להחליש את העצמות, כולל קורטיקוסטרואידים (סטרואידים), תרופות לבלוטת התריס, תרופות SSRI, תרופות כימותרפיות ועוד.
אישה שחוותה את גיל המעבר לפני גיל 45.
(Thanks Unsplash)
אבחון
בטח שמעת על "בדיקת צפיפות עצם" ולא עלה בדעתך שהיא רלוונטית לך. ובצדק חשבת ככה - ההמלצה לנשים היא לעבור בדיקה ראשונה בגיל 60, ובהתאם לכך הזכאות מסובסדת בקופות החולים (אלא אם כן יש לך גורם סיכון רלוונטי). אבל גיל 60 זה ממש מאוחר כדי להבין לאן נושבת הרוח השורקת בעצמותייך. ותאמיני לי, אני מדברת פה מניסיון אישי: בהיותי בת למדולדלת עצם ביקשתי הפנייה לבדיקה הזו הרבה לפני גיל 50, וכך גיליתי שכבר בשלב זה יש לי אוסטאופניה, בואכה אוסטאופורוזיס (וזה מה שהיה לד"ר חובב לומר על זה). בקיצור, אל תדחיקי ואל תזניחי.
בדיקה ופיענוח
בדיקת צפיפות עצם בודקת את מצב העצמות בהדמיה שנקראת סריקת ספיגה של קרני רנטגן כפולה (DEXA). קרני הרנטגן מודדות את כמות המינרלים בעצם לעומת כמות המינרלים ברקמות הרכות. זו בדיקה לא חודרנית שמטרתה לגלות מי סובלת מדלדול העצם ונמצאת בסיכון מוגבר לשברים, ולברר אם יש שיפור במצבה של מי שכבר אובחנה.
אם בבדיקה הראשונית לא אובחן אוסטאופורוזיס ההמלצה היא לחזור עליה בעוד חמש שנים.
כך תפענחי את תוצאות הבדיקה: הגדרות ארגון הבריאות העולמי לאבחון אוסטיאופורוזיס מתבססות על שינוי מצב העצם באחוזים. ציון ה- Tמציין את סטיית התקן מצפיפות העצם של האוכלוסייה הבריאה:
תקין: עד 1, ירידה עד 10 אחוזים.
אוסטיאופניה: בין 1 ל-2.5, ירידה מתונה בצפיפות העצם של בין 10 ל-20 אחוז.
אוסטיאופורוזיס: מתחת ל-2.5, ירידה ביותר מ-25 אחוזים.
טיפול
למי שמאובחנת עם אוסטאופורוזיס מותאם טיפול תרופתי פרטני לפי נתונים אישיים, רקע רפואי ורמת הסיכון של המטופלת. הטיפול כולל תרופות נוגדות פירוק עצם (למשל ביספוספונטים), ותרופה בונה עצם לחולות שסבלו משברים תוך כדי הטיפול. תחום הטיפול: אינדוקרינולוגיה.
(Thanks Unsplash)
איך נשמור על העצמות שלנו?
שוקינג ניוז: בעזרת הרבה סידן והקפדה על אורח חיים מאוזן ובריא.
ואלה ההמלצות לשילוש הקדוש של תזונה-פעילות גופנית-הרגלים סאחיים לחיזוק העצמות:
תזונה
העצמות שלנו הן "מחסן הסידן" של הגוף בזמן מחסור. זה אומר שבכל פעם שהתזונה שלנו לא תספק את כמות הסידן הנדרשת, הגוף יפרק אותו מהעצמות כדי לשמור על רמה תקינה שלו בדם ובשרירים. המשימה שלנו היא למנוע את זה, ולכן נדרשת תזונה אקסטרה עשירה בסידן.
מוצרי חלב למיניהם הם כמובן מקורות מעולים, אבל גם שימורי דגים עם עצמות (כמו סלמון וסרדינים), ירקות עליים ירוקים כהים, ירקות ירוקים כמו ברוקולי, כרוב, שעועית ירוקה ואפונה, טחינה (טחינה משומשום מלא עשירה בסידן כמעט פי 7 מטחינה רגילה, וכמות הסידן ב-2 כפות טחינה גולמית מלאה דומה לכמות הסידן בכוס חלב של 200 מ"ג), סויה וטופו, שעועית לבנה, זרעי פשתן, תפוזים, וגם סייטן - המקבילה הצמחית לבשר על בסיס חלבון חיטה. חוץ מזה אכילת פירות וירקות זה תמיד טוב, והם גם מכילים מינרלים שמעודדים את ספיגת הסידן, כמו מגנזיום.
האידיאל הוא לצרוך כמות מספקת של סידן בתזונה אבל לא תמיד זה ריאלי, ואז אפשר להשלים את הצריכה עם תוסף של 800 - 1,200 מ"ג ליום.
חשוב מאוד להוסיף גם ויטמין D שיאפשר את הספיגה של כל הסידן הזה (רבע שעה כל יום בשמש הישראלית ואת מסודרת, או לחילופין העשרת התפריט בביצים, דגים שומניים ודגנים), ומומלץ להקפיד על כמות חלבון מספקת כי העצמות שלנו מכילות כמות גבוהה של חלבון, וגם צריכה מועטה מדי ממנו עלולה לגרום לדלדול מסת העצם.
פעילות גופנית
העשרת את התזונה שלך בתועפות של סידן? מהמם, כל הכבוד, רק אל תחשבי לרגע שזה ייתן לך פטור מספורט. ממש לא. חלק מהמחקרים שהראו כיצד פעילות גופנית מתונה תורמת להעלאת צפיפות העצם מצאו שלמעשה זהו הגורם המשמעותי ביותר למניעת דלדול העצם, אפילו יותר מתזונה. אנחנו חייבות לעשות ספורט; עכשיו השאלה היא רק איזה.
בכל מאמץ גופני מופעל עומס מכני גדול על העצמות, וזה מוביל לשרשרת תהליכים מטבוליים שתורמים לחיזוק העצמות. אז בגדול כל אימון גופני, גם הקל ביותר, נחשב אימון טוב למניעת דלדול עצם (אפילו מסע שופינג). בגיל המעבר חשוב במיוחד לשלב פעילות נושאת משקל, אימוני כוח, גמישות ותרגילי שיווי משקל:
"פעילות נושאת משקל" היא כל פעילות שבה השרירים והעצמות פועלים בהתנגדות לכוח המשיכה: הליכה, ריצה, ריקוד, קפיצה על חבל, טניס וסקווש, משחקי כדור ועלייה וירידה במדרגות.
"פעילויות כוח" מאופיינות בשילוב של התנגדות ותנועה. המטרה שלהן היא לגרום לשרירים לעבוד קשה ולהתחזק, אך ההתנגדות גם מפעילה לחץ על העצמות ובכך מסייעת לבנייתן. פעילויות כוח מתבצעות עם מכשירים כמו משקולות, או מול משקל הגוף למשל שכיבות סמיכה.
התעמלות בונה עצם, גמישות ושיווי משקל אפשר להשיג באימונים כמו יוגה, פילאטיס, טאי-צ'י וצ'י-קונג (הנה מה שיש לאילה גרייצר לומר על צ'יקונג נשים).
גם ריקוד זו פעילות בונה עצם, אז תני בראש
דפקת אימון מטורף ואחריו התאפקת יפה יפה והתפנקת רק בשייק עתיר חלבונים וסידן? את מלכה, זה ברור, אבל אין מצב שאת מקנחת עכשיו בסיגריה או עפה על עצמך עם דרינק. מחקרים מראים באופן חד משמעי קשר ישיר בין שימוש בטבק לירידה במסת העצם, ואת ההשפעה השלילית שיש לאלכוהול על בריאות העצמות.
(אמ;לוק המחקרים - הכימיקלים שנמצאים בסיגריות יכולים להפריע לתפקוד התאים בעצמות והעישון עלול לעכב את ספיגת הסידן ולהפחית את ההגנה שמציע אסטרוגן לעצמות. העישון גם מגביר את הסיכון לשבר והוא יכול גם להאט ריפוי של שברים. האלכוהול מפריע לאיזון הסידן ולספיגה של ויטמין D בגוף וצריכה מוגזמת ממנו עלולה לגרום למחסור בהורמונים וגם להרוג תאים מייצרים עצם).
ממש לאחרונה קראתי על מחקר חדש שמצא שצריכה קבועה של תוספי סידן עלולה לפגוע בבריאות שלנו מכיוונים אחרים וממש מדאיגים (כמו העלאת הסיכון לבעיות לב או שבץ מוחי) ואני אומרת -
WTF?! Havn't the Jewish women suffered enough??
די נו. אין לזה סוף.
כשיהיו לי כוחות הנפש אתעמק בזה ואעדכן. עכשיו אין.
® חשוב לי להבהיר: אני לא סמכות רפואית או מקצועית ולא מתיימרת להיות כזו, רק מאמ;לקת כתבות שקראתי בנושא (ונותנת להן את הקרדיט שמגיע להן). אם מצאת טעות בטקסט שלי אני ממש אשמח לדעת. אפשר לעדכן אותי במייל: contact.makoreli@gmail.com
Comments