שתיקת הנשים: איך משפיע עלינו גיל המעבר במקום העבודה?

מכל השתיקה שאופפת את נושא גיל המעבר, ההשפעה שלו על התפקוד שלנו בעבודה היא כנראה הטאבו הגדול ביותר. גם ככה להיות אישה עובדת סביב גיל 50 זה לא פשוט, אז להוסיף לזה גם תסמינים של זקנה? "התבכיינות הורמונלית" מתקבלת בהבנה ואמפתיה רק כשאנחנו בשיא הפוריות שלנו - הריוניות, רצוי גם קורנות, בליווי תסמינים הרואיים ומעוררי אמפתיה (שרשרת הקאות למשל). מעטות הנשים שמשתפות בקלות את הממונה עליהן בעבודה בקושי לתפקד בגלל גלי חום, עייפות כבדה או בעיות ריכוז. אנחנו, שכל השנים אכלנו את הראש של מי שהעז לייחס את ההתנהגות שלנו ל-PMS או דקלמנו "הריון זה לא מחלה", איך נסביר עכשיו שהסיבה להתקף העצבים הפסיכי הזה היא שינויים הורמונליים? איך נציע שהישיבה תתחיל יותר מאוחר כי אנחנו לא ישנות בלילות ובמצב זומבי, או נבקש לעשות אותה מהבית כדי שנוכל להסוות גל חום מיוזע?

גיל המעבר יפגוש את כולנו במוקדם או במאוחר

ובכל זאת כל כך קשה לדבר עליו.

עם הקולגות הצעירות זה קשה כי אם הן לא הבינו עד כה שאנחנו זקנות ומיושנות – זה מה שיסגיר אותנו; עם המבוגרות זה לא פחות קשה כי הנה, זו האסמכתא הרשמית לכך שאנחנו עכשיו חלק מהמחנה שלהן. כלומר, זקנות ומיושנות. יותר מדי מאתנו מעדיפות לסבול בשקט.

מחקרים מראים שנשים עוזבות את מקום העבודה בגלל שתסמיני גיל המעבר פוגעים בביצועים שלהן (רופאות למשל). זה מייאש כי תכל'ס אלה אמורות להיות השנים הכי פורות בחייה המקצועיים של אישה שופעת ניסיון וביטחון, שכבר לא צריכה למהר הביתה לילדים קטנים. אבל זה לא חייב להיות ככה. למעשה, במדינות מסוימות בעולם – בראשן בריטניה ובפער ניכר – כבר מבינים כמה חשוב לתמוך בנשים בגיל המעבר בשוק העבודה ומנסים לייצר מדיניות מתאימה שמתחשבת בצרכים שלהן. לא מתוך נחמדות, אלא מתוך לגיטימציה. כי אם יש מערכת ברורה של הנחיות כשמדובר באישה הרה או אמא בעבודה (כמו זמן לבדיקות רפואיות, שעת הנקה), צריכות להיות הנחיות ברורות גם להתמודדות הבאה שלה כאישה. מדיניות כזו תשתלם גם למעסיקים: אם הם יקבעו נהלים, יציעו הכשרות ויבצעו שינויים פשוטים ומעשיים במקום העבודה הם ישפרו משמעותית את רווחתן של העובדות, וכתוצאה מכך גם את הביצועים שלהן.

רות ברנשטיין, מייסדת ומנכ"לית של משרד פרסום ניו-יורקי מצליח, אבחנה בחוכמה שלראשונה בהיסטוריה של התעסוקה נשים מוכשרות מדורות שונים עובדות יחד תחת קורת גג אחת ובעלות השפעה שווה והדדית: נציגות של דור הבייבי-בום, דור ה-X, דור ה-Y ומילניאלז. כל אחת מהן נלחמה עבור מטרות שרלוונטיות לה - נשות ה-Z השיגו תאי שירותים משותפים, שבין היתר ניתן למצוא בהם מוצרי היגיינה נשית; בנות המילניאלז מקדמות אג'נדה של חיי עבודה גמישים יותר לצד חיי אישיים (או לפחות כך עשו לפני שהגיעה הקורונה והחזירה אותנו לפיפטיז). ומה עם בנות החמישים היום? אנחנו קצת מאוהבות במחשבה שחמישים זה השלושים החדש (היוש ג'יי-לו, ג'ניפר אניסטון, גווינת' פאלטרו וטרנד השיער האפור), וקצת מתכחשות לדיון המתבקש על גיל המעבר. בשנים האחרונות בהחלט מנשבות רוחות של שינוי ותקווה, למשל בפודקאסט של מישל אובמה ובסדרות טלוויזיה מצליחות שבמרכזן אישה כמו better things, fleabag וגם "חמישים" הישראלית, אבל בשוק העבודה עצמו העניין עדיין מושתק.

כמנכ"לית בתעשיית הפרסום שנתונה לשליטה גברית, ברנשטיין מאמינה שדווקא מובילי התעשייה הזו יכולים להיות האנשים שידחפו את העניין קדימה. תראו איזו דרך נעשתה מאז הפרסומות לטמפונים של נשים רוקדות על החוף בבגדים לבנים ועד לפרסומת הזו של מוצר לטיפול בבריחת שתן אצל נשים בגיל חמישים ותבינו למה היא מתכוונת.

מי שצלחה את הסדרה "אמילי בפריז" אולי זוכרת התייחסות מרומזת לגיל המעבר בפרק 2, כשהגיבורה הצעירה ממנפת ברשתות החברתיות קמפיין נחות לכאורה שקיבלה למוצר לטיפול ביובש וגינלי (The Vagina is not male), למורת רוחה של הבוסית שלה, שהיא בעצמה אישה כבת 50 בהכחשה.

דור חדש של נשים בדרך למנופאוזה, והן הרבה פחות מבוישות (הקטע הרלוונטי בדקה 10:30)

אבל נחזור לשוק העבודה.

בעקבות מחקר שפורסם ב- BBC לפיו 70 אחוזים מהנשים בבריטניה לא מספרות למעסיקים שלהן שהן סובלות מסימפטומים של גיל המעבר - גם כאשר הם גורמים להן להפסיד שעות עבודה, החליטה מגישה בתכנית הבוקר בתחנה לשנות את הסטיגמה. לואיז מינצ'ין בת ה-51 שיתפה בפודקאסט Postcards From Midlife כיצד בישרה לבוסים שלה ב-BBC שהיא עוברת את "השינוי", כי: "לשבת על ספה באולפן מתחת לתאורה חמה במשך שלוש ורבע שעות הפך להיות עניין מאתגר מאוד עבור אישה פרי-מנופאזית". לואיז סיפרה לנוכחים באולפן שהיא עוברת את גיל המעבר והתבדחה שאין לדעת מה יהיו ההשלכות אם לא יורידו את הטמפרטורה באזור. הממונים עליה תמכו בה ואף החליטו לשדר בתוכנית סדרת כתבות על גיל המעבר בכיכובה של לואיז ובשיתוף החוויות שלה. צופות וצופי התחנה הריעו ליוזמה.

גם דווינה מק'קול היא מנחת טלוויזיה בריטית מוכרת שמדברת על זה. והרבה. בגיל 44 היא התחילה לסבול מגלי חום, תשישות, חרדות ובעיות זיכרון, שהובילו אותה לחשוב שהיא בכלל חולה באלצהיימר. כשהבינה להפתעתה שמדובר בפרימנופאוזה היא החליטה לשתף את החוויה שלה כדי לעזור לנשים אחרות, ויצרה את הסרט התיעודי דווינה מק'קול: סקס, מיתוסים וגיל המעבר.

הנה עוד כמה ניימדרופינג של מחקרים:

חוקרים ביפן בדקו את הקשר בין מספר תסמיני גיל המעבר של אישה לבין ביצועיה בעבודה. המחקר כלל כ-600 נשים עובדות בגילאי 65-45, רובן (61 אחוזים) אחרי מנפואוזה. התוצאות הראו שנשים עם תסמינים רבים יותר של גיל המעבר הגיעו להישגים נמוכים יותר בעבודה, שעבודה שכללה פחות מתח ויותר אורח חיים בריא סייעה להפחתת תסמינים, וגם שנשים עם תסמינים רבים דיווחו על מחסור בפעילות גופנית וריבוי מחלות כרוניות ומתחים הקשורים בעבודה. המחקר הזה יכול לספק כמה תובנות חשובות למעסיקים לגבי יצירת סביבת עבודה יצרנית יותר עבור עובדות בגיל המעבר. אם הן רק ירגישו בנוח לדבר על זה, לו רק למעסיקים יהיה חשוב להקשיב. יודעות מה, אם קשה לדבר על זה עם המעסיקים, שווה לנסות את אחראית כ"א בארגון. כשהיא תבין את חשיבות הנושא היא כבר תטפל בזה.

ב-2017 ערכו 3 פסיכולוגיות בריטיות בכירות סקר שכותרתו "מה רוצות נשים עובדות שנמצאות בגיל המעבר?". התשובות הראו שהן (אנחנו) רוצות: ידע והבנה טובה יותר של גיל המעבר, שיפור בתקשורת בנושא בין המעסיקים לעובדות, מדיניות מיטיבה ותומכת במקום העבודה. נורא נורא פשוט.

איך מתבטאת הפגיעה של גיל המעבר בעבודה שלנו?

בשנת 2019 ערך ה-CIPD (הגוף המקצועי הבריטי לפיתוח משאבי אנוש) סקר שכלל 1,409 נשים שחוו תסמיני גיל המעבר. שלוש מתוך חמש מהן, שזה 59 אחוזים, העידו שזה משפיע עליהן לרעה בעבודה בדרכים הבאות:

52 אחוזים חשו פחות סבלניות כלפי לקוחות וקולגות.

58 אחוזים חוו יותר לחץ.

65 אחוזים חשו שהן פחות מסוגלות להתרכז.

30 אחוזים לקחו חופשת מחלה בגלל התסמינים שלהן. רק רבע מהן הרגישו מסוגלות לספר לממונה שלהן את הסיבה האמיתית לכך מטעמי פרטיות (45 אחוזים), מבוכה (34 אחוזים) או מנהל.ת לא תומכ.ת (32 אחוזים).

בעקבות הסקר הוחלט בארגון לקדם את הנושא. באתר הייעודי let’s talk Menopause מציעים מדריכים עבור נשים עובדות בגיל המעבר, עבור מעסיקים ועבור צוותי משאבי אנוש בארגונים. המדריכים קצרים, ברורים וניתנים להורדה והדפסה, כדי שאפשר יהיה להפיץ אותם במקום העבודה. המדריכים (המצוינים) האלה מסבירים מה זה גיל המעבר, מה מאפיין אותו ואיך ניתן להתחשב בנשים שעוברות אותו. למשל: להתגמש בקביעת שעות העבודה של מי שסובלת מקשיי שינה או לאפשר לה לעבוד מהבית מדי פעם; להקל על אישה שסובלת מגלי חום באמצעות שינוי מדי העבודה שלה, מתן נגישות למזגן או חדר רחצה; אישור הפסקות שירותים מרובות למי שסובלת מדימום מוגבר; עידוד נשים שחוות סטרס מוגבר, חרדות, בעיות בריכוז ועוד לדבר על הדברים ומתן אפשרות לייעוץ ותמיכה מקצועיים.

רוצה לשמוע עוד? בפודקאסט לנשים עובדות של Harvard Business Review קיימו שיחה מעניינת בנושא איך לדבר על גיל המעבר עם מעסיקים, קולגות ולקוחות בעבודה. הנה קישור אליו בספוטיפיי (פרק 7 עונה 5)

---

® חשוב לי להבהיר: אני לא סמכות מקצועית ולא מתיימרת להיות כזו, רק מאמ;לקת כתבות שקראתי בנושא (ונותנת להן את הקרדיט שמגיע להן). אם מצאת טעות בטקסט שלי אני ממש אשמח לדעת. אפשר לעדכן אותי במייל: contact.makoreli@gmail.com