ספרים גבירותיי, ספרים! חלק א': ההיבט הפוליטי-היסטורי-פמיניסטי

כמה אני חופרת על זה שגיל המעבר הוא נושא שקוף שחובה להעלות את המודעות אליו? מלא. ובצדק: מעט מדי נשים יודעות מה מביא עמו השלב הזה בחיים ומתי לצפות לו, ועוד פחות מזה יודעים הגברים שסובבים אותן. דעו לכן שמתחת לפני השטח כבר מבעבע שיח עירני בכל מיני היבטים של גיל המעבר והתחושה היא שממש עוד רגע כל זה יתפרץ ובגדול, ממש כמו גייזר לוהט (כן, המטאפורה לגל חום ברורה לי).

(Thanks Unsplash)

בענפי התרבות השינוי המבורך כבר פה. זה כולל את הנוכחות החדשה של בנות 50 על המסך, ראיונות חושפניים עם נשים מפורסמות, פודקאסטים שצצים כפטריות אחר הגשם וגם ספרים. מלא מלא ספרים שמתעסקים בגיל המעבר מכל הכיוונים: ממידע רפואי לקוני על מגוון תסמינים וטיפולים, דרך מדריכים לחיים, סיפורים אישיים מעוררי הזדהות, רומנים ספרותיים ואפילו קומיקס. אז הרכבתי רשימת קריאה מהמלצות שליקטתי ברשת (עדיין לא קראתי אף אחד מהספרים, למעט אחד).

אם מישהי רוצה להוסיף ביקורת משלה- יאללה דברי אתי ונוסיף אותה.

---

הרשימה ארוכה מאוד, אני אחלק אותה לכמה פוסטים.

הפוסט הראשון כולל ספרים שמתייחסים להיבטים חשובים של המנופאוזה מעבר לשינוי הפיזי שכרוך בה:

The Menopause Manifesto: Own Your Health With Facts and Feminism

מאת: Dr. Jen Gunter

ז'אנר: רפואי-פמיניסטי

ספרה המיוחצ"ן של בעלת טור פופולרי בניו יורק טיימס וכותבת רב המכר The Vagina Bible. במהלך מסעות הקידום לספר על הווגינה, ד"ר גונטר נשאלה רבות על גיל המעבר. היא הבינה את הבושה סביב הנושא והחליטה שעל זה יהיה של הספר הבא שלה (שגם הפך בינתיים לרב מכר).

בספר גנטר מסבירה כיצד נוצר המונח גיל המעבר ואיך הוא נקשר רק לסוף הפוריות של נשים, למרות שיש הרבה מצבים בריאותיים שקשורים אליו. בגדול, גיל המעבר הוא פשוט גיל ההתבגרות הפוך, רק שממנו מתעלמים. נשים מצופות להתמודד בשתיקה כשהערך שלהן לחברה פטריארכלית נעלם יחד עם האסטרוגן שלהן. כתוצאה מכך, רבות מהן אינן יודעות למה לצפות וחוסר מידע זה יכול להבהיל, להשפיע לרעה על איכות החיים ואף להזיק לבריאות. השאיפה של גנטר היא שכל אישה תדע שהסימפטומים אולי מטרידים, אבל ההשלכות הבריאותיות עלולות להיות קטלניות: סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, סוכרת, אוסטאופורוזיס ודמנציה.

מעבר לסקירה רפואית נרחבת על מה שקורה לנו, מדובר במניפסט פמיניסטי זועם כלפי הסטטוס קוו הפטריאכלי ביחס לגיל המעבר הנשי, ועל העובדה שנשים צריכות להתעקש ולהילחם כדי להבין כיצד הגוף שלהן עובד. זה אמנם ספר על חוויית ההזדקנות כאישה באמריקה במאה ה-21, אבל בטח רלוונטי גם לנו בלבנט.

Unwell Women: A Journey Through Medicine And Myth in a Man-Made World

מאת: Elinor Cleghorn

ז'אנר: ההיסטוריה של הרפואה

אלינור קלגהורן הפכה ל-Unwell Woman לפני כעשור, כשאובחנה כסובלת ממחלה אוטואימונית לאחר תקופה ארוכה שבה נאמר לה שהתסמינים שלה הם כל דבר בערך- ממשהו פסיכוסומטי ועד להריון. בניסיון ללמוד לחיות עם המחלה הבלתי צפויה היא פנתה להיסטוריה כדי לקבל תשובות, ומצאה מורשת מכעיסה של סבל, הולכת שולל ואבחון שגוי.

בספר זה קלגהורן עוקבת אחר האופן הבלתי נתפס שבו הרפואה אכזבה נשים לאורך ההיסטוריה על ידי התייחסות לגופן כאל זר ואחר, לעיתים בעל השפעה מסוכנת: החל מהרחם הנודד של יוון העתיקה ומשפטי המכשפות ברחבי אירופה, דרך הפיכתה של ההיסטריה להסבר גורף כמעט לכל הפרעה קשה לאבחון ועד ההכרה במחלות אוטואימוניות וההבנה המשתנה של הורמונים, מחזור, גיל המעבר ומצבים כמו אנדומטריוזיס.

ספרה של קלגהורן עמוס במחקרים וסיפורי מקרה של נשים שסבלו, אתגרו ושכתבו את האורתודוקסיה הרפואית ואת הגברים ששלטו בגורלן. זוהי בחינה מהפכנית של היחסים בין נשים, מחלות ורפואה שמראה שהזמן לשינוי אמיתי הגיע מזמן: התשובות שוכנות בגוף, בעדויות של נשים "לא טובות", וחייהן תלויים ביכולת של עולם הרפואה להקשיב.

Flash Count Diary: Menopause and the Vindication of Natural Life

מאת: Darcey Steinke

ז'אנר: תרבותי-פמיניסטי

גיל המעבר נתן בראש לסופרת דארסי סטיינקה. זה התחיל בגלי חום איומים ונדודי שינה והמשיך לדיכאון, ותוך כדי חשף אותה לתרבות השתיקה לגבי הנושא- הרי משחר האבולוציה השלב הזה בחייה של אישה נתפס כמבשר מוות, אז מי לעזאזל ירצה לדבר על זה?

אבל סטיינקה רוצה.

כשהיא מתענה מגלי החום בלילות, בעבודה וברכבת התחתית היא פותחת יומן כדי לרשום את התדירות שלהם. בזמן שהיא כותבת ומנסה להבין מה שעובר עליה היא משתוקקת להבין את גיל המעבר בצורה מורכבת יותר, על ההיבטים התרבותיים, הפילוסופיים, ההיסטוריים והמדעיים שנלווים אליו. בספר הזה היא חוקרת את הנוף המגדרי המשתנה שמגיע עם רמות הורמונים מופחתות, וחושפת בכנות את השינוי בתשוקה הנשית ואת הדעות הקדומות כלפי נשים מבוגרות.

סטיינקה מזדהה עם אחד המינים הבודדים האחרים שנהנים מחיים ארוכים לאחר גיל המעבר- נקבות לוויתן. באוקיאנוס יש להן תפקיד חשוב לשלב שבו הן כבר לא פוריות: להשתמש בניסיון החיים שלהן כדי להדריך את הלהקה לדגי הסלמון הטובים ביותר. "המטריארכליות הזקנות המכובדות שעומדות בראש השבט נתנו לי תקווה", כתבה סטיינקה. "הן לא שבריריות ולא חוששות, ובכל דרך הן מנהיגות בקהילותיהן".

Why We Can’t Sleep: Women’s New Midlife

Crisis

מאת: Ada Calhoun

ז'אנר: חברתי-פוליטי

בשנת 2017 קיבלה עדה קלהון הצעה מעורכת במגזין O (של אופרה ווינפרי): לכתוב מאמר שיבחן מדוע נשים בשנות הארבעים והחמישים לחייהן כל כך לא מרוצות. המחשבה הראשונית של קלהון הייתה "אה, ארבע נשים בברוקלין מבואסות, שמישהו יכתוב זריז כתבה על טרנד חדש", אבל אז היא נאלצה להודות שגם היא, שלכאורה אין לה מה להתלונן על חייה, מוצאת את עצמה מתעוררת לפנות בוקר בתחושת מועקה פלוס רשימת חרטות על החיים שלה.

קלהון ידעה שהעורכת עלתה על משהו. היא דיברה עם מספר גדול של נשים ברחבי ארה"ב: לבנות, לטיניות, שחורות ואסיאתיות, שמרניות וליברליות, רווקות ושותפות, עם וללא ילדים, להט"ביות וסטרייטיות, דתיות ולא דתיות, ונראה היה שכל אחת מהן סובלת. רובן מותשות, חרדות מכסף, אינן מועסקות ומוצפות. במקום שהבעיות שלהן יישמעו ויקבלו פתרון, מענה או תמיכה, נאמר להן לקחת פסק זמן או לעשות רשימות מטלות.

לקלהון הסתבר שנשות דור האיקס הן חלק מהנשים המשכילות ביותר בהיסטוריה, אך יש להן יותר חובות מכל קבוצת גיל אחרת. לרובן יש פחות כסף מהוריהן, הן מגדלות ילדים ובמקביל מטפלות בהורים המזדקנים, וכל זאת תוך כדי התמודדות עם גיל המעבר ותסמיניו. אין פלא שהן עצובות, חרדות ואינן ישנות.

המאמר של קלהון הפך לוויראלי וגרם למאות נשים לפנות אליה עם סיפורים דומים. כך נולד הספר, שמשלב סיפורים אישיים ומחקרים מעמיקים על דור של נשים המתמודדות עם לחץ חסר תקדים כשהן נכנסות לגיל המעבר, פותח את ההקשרים התרבותיים והפוליטיים של המצוקה שלהן ומציע פתרונות להיחלץ מהתהום ולמנוע מנשות הדור הבא לעבור זאת גם.

The Slow Moon Climbs: The Science, History, and Meaning of Menopause

מאת: Susan P. Mattern

ז'אנר: אבולוציוני-היסטורי

הטיעון המרכזי של הספר שכתבה ההיסטוריונית האמריקאית סוזן מטרן הוא שגיל המעבר עשוי לאפשר תפקיד ומעמד חדש לנשים, בהסתמך על "העבר הקדום המסיבי של האנושות". אם פעם הניחו המדענים שמנופאוזה היא תאונה, תוצר לוואי של התקדמות רפואית, מסתבר שאפילו בחברות פרימיטיביות חלק מהנשים חיו הרבה מעבר לגיל חמישים. זה מרמז על כך שגיל המעבר הוא מאפיין ולא באג של התפתחות אנושית.

למטרן יש תיאוריה נועזת משלה. לטענתה, גיל המעבר כנראה הופיע כשהתפתחנו מהשימפנזים לפני מיליוני שנים, והעניק להומו ספיינס יתרון על פני מינים אחרים של הומינידים: הגבלת הלידה לנשים צעירות יותר, שנשים מבוגרות יכולות לטפל בצאצאיהן, אפשרה למין החדש להתאושש חזרה ממגיפה או ממשבר. כך הנשים הפוריות יכלו להתרבות במהירות, אך אף אישה לא הצליחה לעשות זאת לנצח, ובכך חסכה מהשבט את הסיכון של אוכלוסיית יתר. במלים אחרות, גיל המעבר הוא מפתח להצלחתנו כמין.

ומה היום? מטרן מעלה סברה שעצם הרעיון של "תסמונת גיל המעבר" היה המצאה של תרבות שמטרתה להחליש פסיכולוגית נשים בתקופה חזקה בחיים - ברגע היסטורי בו עלה הכוח הנשי. "קבוצות דומיננטיות יכולות להיות יצירתיות מאוד בהמצאת דרכים חדשות לדיכוי אנשים", העירה. היחס שלה לגיל המעבר אופטימי: אם בעבר היינו צריכות להשתמש בעודף האנרגיה שלנו כדי לעזור למשפחתנו לשרוד, היום אנחנו יכולות להשתמש בזה בדרכים אחרות. כלומר– בעצם מדובר בכלי האצה עבורנו.

No Stopping Us Now: The Adventures of Older Women in American History

מאת: Gail Collins

ז'אנר: חברתי-היסטורי

בעלת הטור בניו יורק טיימס בוחנת בספרה את מצבן של נשים מבוגרות מהתקופה הקולוניאלית עד ימינו, והמסקנה שלה: אנחנו מסתדרות טוב כשהנסיבות מאפשרות לנו להיות פרודוקטיביות. כלומר, לטפל בילדים ובמשפחה זה יופי, אבל השגת כסף או הגדלת הנכסים המשפחתיים יביאו לנו את הפופולריות. "אם את חשובה כלכלית, את חשובה".

קולינס סוקרת את המצב בתקופה הקולוניאלית (הגברים קיבלו-לקחו מונופול על המשרות ולנשים נשארו ענפי האריגה, טוויה ותפירה; הזקנה הייתה גיהינום), את הרפורמה החברתית באמצע המאה ה-19 (נשים מבוגרות נהנו מיוקרה, פחות בזכות כוח כלכלי ויותר בגלל שהיו בעלות סמכות מוסרית), את העידן התעשייתי (שבו הושמטו נשים באופן כללי משוק העבודה, ונשים שחורות מבוגרות ניהלו מאבקים על זכויות אזרח שהקרדיט עליהם ניתן לגברים צעירים יותר), על חזרתן של הנשים לכוח העבודה במלחמת העולם השנייה, ועל תביעות מחאה ייצוגיות חשובות בסיקסטיז ובסבנטיז (למשל מחאת הדיילות).

על פי קולינס, הפעילה הבולטת לזכויות נשים אליזבת קאדי סטנטון טענה שנשים יכולות להשתלב בתחומים שונים בשלבי חיים שונים, ולעבור מטיפול בענייני פנים צרים לפלטפורמות בעלות אופי קהילתי. "סטנטון האמינה שגיל המעבר הפנה את כל הכוחות החיוניים שלה מאיברי הרבייה שלה למוח שלה". איזה משפט נהדר, לוקחת אותו מכאן כמנטרה לחיים.

Sexually Woke: Awakening the Secrets to Our Best Sex Lives in Midlife and Beyond

מאת: Dr. Susan Hardwick-Smith

ז'אנר: מיני-פמיניסטי

רק כאשר ד"ר סוזן הרדוויק-סמית עברה בעצמה את גיל המעבר, וגירושין בערך באותו הזמן, היא הבינה שיש פער במידע הן למטופלות והן לצוות הרפואי. "הרגשתי שהמחצית השנייה של חיי צריכה להיות תוססת, מרגשת ומהנה כמו החצי הראשון, אם לא יותר", אמרה. היא החלה לעשות מחקר שבדק את חיי המין של אלף נשים בגיל המעבר, ואף פתחה מרפאה לנשים מבוגרות.

הניסיון האישי של ד"ר הרדוויק-סמית לגלות מחדש את הדחף המיני שלה לאחר הגירושין שימשו השראה למחקר לספר. המסר שלה הוא שהתפיסה התרבותית לאיך נראים החיים לאחר גיל המעבר היא פשוט שגויה, ובמובן מסוים אף מבטלת את החיים המדהימים, הנפלאים והיפים שיכולים להיות לנשים לשלב זה בחיים. להציג תמונה אחרת, אופטימית ומלאת תקווה במיוחד לגבי חיי המין, מערכות יחסים ורוחניות.

החלק הראשון של הספר דן במחקרים בנושא מיניות וכיצד באופן מסורתי הומלץ לנשים להתמודד עם הנושא ומציג דוגמאות לגישות חדשות. החלק השני בוחן סוגיות קשות ואקטואליות כגון התעללות מינית, השפעת תנועת Metoo#, אונס זוגי, סקס ודת, ונושאים מעוררי מחשבה בנוגע להתניה הפרטנית שלנו סביב סקס. החלק השלישי מתאר כיצד נשים מסוימות למדו להתגבר על ההשפעות השליליות של גיל המעבר ולפתוח את עצמן לפרק חדש בחייהן, מספק ומתגמל יותר מהעבר שלהן.