סיפור המעבר של בר (שם בדוי)

בת 52, עמוק בתוך המנופאוזה והשלכותיה הרגשיות. מיואשת

לפני ארבע שנים התחלתי להרגיש עצבנות לא אופיינית. נהיה לי פתיל קצר ובתחושה שלי חייתי חצי חודש במצב של ״לפני מחזור״, עם כל מה שנלווה לזה. לא היה לי למה לקשר את זה, לא הבנתי מה קורה ופשוט התעלמתי וחייתי עם מה שעובר עלי.

מה ידעתי אז על גיל המעבר? כלום. ההפתעה הגדולה שלי היא איך לא היה לי מושג על הדבר הזה שהגיע והפך לי את החיים, זה כל כך חבל.

מאז שהבנתי שהשינויים הקיצוניים במצב רוח שלי הם חלק מהשפעות של גיל המעבר ניסיתי לטפל בתסמינים באמצעות מדבקות ויטמינים וציפרלקס, אבל בינתיים שום דבר לא עוזר לי. האמת שאני כבר נואשת.

(Thanks Unsplash)

זו תקופה של שינויים וגם הקורונה שהגיעה עודדה לזה. אצלי למשל היא הובילה לשינוי תעסוקתי.

הכי קשה לי

מצבי הרוח. ההתמודדות של בני הבית שלי עם מה שעובר עלי לא פשוטה בכלל ועדיין לא מצאתי מישהו.י שנוח לי לדבר אתו.ה על זה. אני לא נמצאת בהליך טיפולי כלשהו שגיל המעבר נוכח בו.

יש גם דברים טובים?

אולי, כרגע אני לא מזהה כאלה בכלל. אולי ממבט מעוף הציפור אצליח לראות אותם.

הטיפ שלי: חובה להתייעץ ולא לקבל את התסמינים השונים כגזרת גורל. לקופות החולים הייתי ממליצה לאמץ גישה טיפולית מונעת גם לגיל המעבר, לא רק למחלות ממאירות או מסכנות חיים.

---